<h1>ארחות חיים דין המזיק ממון חבירו סימן א'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
אחד המזיק בידו שזרק אבן או ירה חץ והזיק או ששפך מים על חבירו או על כלים או שרק או נע והזיק בכיחו [וניעו] בשעה שהלכו מכחו. הרי זה כמזיק בידו. אבל אם נח הרוק והכיח(ה) בארץ ואחר כך נתקל בהם אדם חייב משום בורו. שכל המניח תקלה תולדת בור הוא. ואם הוזק אדם בה או בהמה משלם זה שהניח התקלה נזק שלם בין הפקיר התקלה בין לא הפקירה ואם הוזקו בו כלים פטור כיצד המניח תבנו או משאו או אבנו או סכינו והוזקו בו בין אדם בין בהמה חייב נזק שלם וכן אם הניחו ברשותו והפקיר רשותו ולא הפקירן נתקל [בקרקע] ונתחבט בתקלה זו והוזק בו בעל התקלה חייב. ואם הוזקו כלים בכל אלו או נטנפו פטור. הניח את הכד ברשות הרבים והלך המהלך ונתקל בה ושברה פטור לפי שאין [דרך בני אדם] להתבונן בדרכים כשהן מהלכין. ואם הוזק. בעל הכד חייב בנזקיו ואפילו הפקיר הכד שכל המפקיר (נכסיו) [נזקיו במקום] שאין לו רשות [לעשותה] מתחלה חייב. הניח הכד במקום שיש לו רשות להניחה שם כגון מקום הקרנות של גתות וכיוצא בהן ונתקל בהן ושברן חייב. ואם הוזק בה המהלך בעל הכד פטור מפני שהיה לו להסתכל. ואם היתה אפלה או שמלא הדרך כדים פטור על שבירתה ואם נתקל בה בעל הכד חייב וכן כל כיוצא בזה.
כל תולדה כאב שלה חוץ מן הצרורות הנתזין מתחת רגלי הבהמה בשעת הליכה שאע"פ שתולדות הרגל הן ופטור עליהן ברשות הרבים ואם הזיק ברשות הניזק משלם מהמעולה שבנכסיו אעפ"כ אינו משלם נזק שלם אלא חצי נזק ודבר זה הלכה למשה מסיני.
<h2>דף יד.</h2>
כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה. הבעלים חייבין לשלם. שהרי ממונן הזיק. וכמה משלם. אם הזיקה בדבר שהיא דרכה לעשות תמיד כמנהג ברייתה כגון שאכלה תבן או עמיר או שהזיקה ברגליה דרך הליכתה הוא הנקרא מועד משלם נזק [שלם] מן היפה שבנכסיו. ואם שנתה ועשתה מעשים שאין דרכה לעשות תמיד והזיקה כגון שור שנגח או שנשך הוא הנקרא תם משלם חצי נזק מגופו. בד"א כשנכנסה הבהמה לרשות הניזק והזיקתו. אבל אם נכנס [הניזק] לרשות המזיק והזיקתו בהמתו של בעל הבית הרי זה פטור על כל. הזיקה ברשות הרבים או שאינה בחצר של שניהם [או בחצר שהיא של שניהם] והרי היא מיוחדת להניח בה פירות ולהכניס בה בהמה כגון הבקעה וכיוצא בה אם בשן ורגל הזיקה [כדרכה] פטור שהרי יש לה רשות להלך בכאן ודרך בהמה להלך כדרכה ולאכול ולשבור כדרך הילוכה.
<h2>דף יז.</h2>
כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה. הבעלים חייבין לשלם. שהרי ממונן הזיק. וכמה משלם. אם הזיקה בדבר שהיא דרכה לעשות תמיד כמנהג ברייתה כגון שאכלה תבן או עמיר או שהזיקה ברגליה דרך הליכתה הוא הנקרא מועד משלם נזק [שלם] מן היפה שבנכסיו. ואם שנתה ועשתה מעשים שאין דרכה לעשות תמיד והזיקה כגון שור שנגח או שנשך הוא הנקרא תם משלם חצי נזק מגופו. בד"א כשנכנסה הבהמה לרשות הניזק והזיקתו. אבל אם נכנס [הניזק] לרשות המזיק והזיקתו בהמתו של בעל הבית הרי זה פטור על כל. הזיקה ברשות הרבים או שאינה בחצר של שניהם [או בחצר שהיא של שניהם] והרי היא מיוחדת להניח בה פירות ולהכניס בה בהמה כגון הבקעה וכיוצא בה אם בשן ורגל הזיקה [כדרכה] פטור שהרי יש לה רשות להלך בכאן ודרך בהמה להלך כדרכה ולאכול ולשבור כדרך הילוכה.
<h2>דף יז:</h2>
בהמה שהזיקה בגופה דרך הלוכה או שכשכשה בזנבה או באוכף שעליה או בפרומביא שבפיה או במשאה דרך הלוכה ועגלה המושכת [בקרון] שהזיקה בעת משיכתה כלן תולדת רגל [הן] וברשות הרבים פטורין וברשות הניזק משלמין נזק שלם.
היו (מקרסין) [מהדסין] התרנגולין על גבי עיסה או פירות וטנפו או נקרו משלמין נזק שלם. וכן אם דלג בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה משלם נזק שלם ואם העלה עפר והזיק חצי נזק.
<h2>דף יח:</h2>
תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו. אם היו בתוכו תבלין וכיוצא בהן שהכניס ראשו לאכלן שם [על התבלין משלם נזק שלם ועל הכלי] משלם חצי נזק כחצי נזק צרורות ואם היה הכלי ריקן הרי זה משונה ומשלם רביע נזק. וכן סוס שצנף וחמור שנער ושבר את הכלים משלם חצי נזק. [התרנגולים מועדין להלך כדרכן ולשבר] ואם יש חוט או רצועה ברגליהם והיו מהלכין ברגליהן ושברו כלים בחוט או ברצועה והוא שקשרו אדם משלם חצי נזק אבל נקשר מאליו פטור בעל התרנגול ואם יש אדון לחוט הוא חייב חצי נזק אבל אם הצניע החוט ודרס בו התרנגול ונסתבך ברגליו אף הוא פטור.
<h2>דף יט.</h2>
היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות והזיקו ברשות הרבים פטור. בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות והזיקו חייב לשלם רביע הנזק שזה שנוי הוא.
<h2>דף יט:</h2>
הבהמה מועדת לאכול ירקות ופירות וכיוצא בהן לפיכך אם נכנסה [לרשות הנזוק] ואכלה דברים שדרכה לאכלן משלם נזק שלם שנ' ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. ואם אכלה אותן ברשות הרבים פטור ואם נהנית משלם מה שנהנית [ולא מה שהזיקה] רואין הירקות כאלו הן שעורים ומשלם דמי שעורים בזול.
אכלה דברים הרעים לה כגון חטים פטור הואיל ולא נהנית [פטור]. אכלה דברים שאין דרכה לאכלן כגון כסות וכלים משלם חצי נזק שזה שנוי הוא. אכלה אוכלין שאין דרכה לאכל אבל אוכלת על ידי הדחק כגון פרה שאכלה שעורים וחמור כרשינין או דגים וכלב שלקק השמן וחתול שאכל תמרים. אם אכלו ברשות הנזוק משלם (חצי נזק) [נזק שלם] ואם ברשות הרבים פטור ואם נהנית משלמת מה שנהנית.
חיה שנכנסה לרשות הנזק וטרפה ואכלה בהמה או בשר משלם נזק שלם שזהו דרכה אבל כלב שאכל כבשים קטנים או חתול שאכל תרנגלין גדולים הרי זה שנוי ומשלם חצי נזק.
סל שהיה בו לחם ונכנס חמור ושבר הסל ואכל את הלחם על הכל משלם נזק שלם. וכן גדי עזים שראה לפת וכיוצא בו על פני החבית ונסתבך בחבית ואכל הלפת ושבר החבית משלם על שניהם נזק שלם כשם שדרכו לאכול כך דרכו להתלות בכלים וכן כל כיוצא בזה. אבל אם אכל הלחם ואח"כ שבר הסל על הלחם. משלם נזק שלם (על הלחם) וחצי נזק על הסל וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף כא.</h2>
בהמה שאכלה מתוך הרחבה בין דרך הליכתה בין שעמדה ואכלה משלם מה שנהנית ואפילו חזרה על צדי הרחבה ואכלה מהן אבל אם הניחה הרחבה והלכה ועמדה בצדי הרחבה משלם מה שהזיקה. אכלה מפתח החנות משלם מה שנהנית [מתוך החנות משלם מה שהזיקה. היתה מהלכת ברה"ר ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה ואפילו עמדה משלם מה שנהנית] קפצה עליה ואכלה משלם מה שהזיקה.
<h2>דף כא:</h2>
הכלב והגדי שנפלו מראש הגג למטה ושברו כלים משלמין נזק שלם. קפצו מלמטה למעלה חצי נזק. ואם נסרך הכלב וקפץ הגדי אפילו מלמטה למעלה משלם נזק שלם.
היו (מקרסין) [מהדסין] התרנגולין על גבי עיסה או פירות וטנפו או נקרו משלמין נזק שלם. וכן אם דלג בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה משלם נזק שלם ואם העלה עפר והזיק חצי נזק.
<h2>דף כג.</h2>
כלב שנכנס לחצר ונטל פת או בשר והוציאה לרשות הרבים או לחצר אחרת [ואכלה שם מה שנהנה משלם. אכלה בשדה של בעל החצר משלם נזק שלם כאלו אכלן בתוך החצר שהרי ברשות הניזק וכן כל] כיוצא בזה.
<h2>דף כו.</h2>
כתב הר"ם במז"ל המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג או אנוס הרי זה כמזיד. כיצד הרי שנפל מן הגג ושבר כלים או [שנתקל] כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם שנ' ומכה נפש בהמה ישלמנה ולא חלק הכתוב בין שוגג למזיד. ואחד ההורג בהמת חברו או שבר כליו או קרע בגדיו או קצץ נטיעותיו הכל דין אחד הוא. בד"א ברשות הניזק אבל ברשות המזיק אינו חייב עד שהזיק בזדון אבל בשגגה או באונס פטור וכן אם היו שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות והזיק אחד מהם ממון חבירו שלא בכונה פטור.
אדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד בין שכור אם חבל בחבירו או הזיק ממון חבירו משלם מן היפה שבנכסיו בד"א שהישן חייב לשלם בשנים שישנו כאחד ונתהפך אחד מהן והזיק חבירו או קרע את בגדו. אבל אם היה האחד ישן ובא אחד ושכב בצדו זה הבא באחרונה הוא המועד ואם הזיק. הישן פטור. וכן אם הניח כלי בצד הישן [ושברו] פטור שזה שהניחו הוא המועד שפשע. היתה אבן מונחת בחיק אדם בין שלא הכיר בה מעולם בין שהכיר בה ושכחה ועמד ונפלה והזיקה חייב בנזק בלבד.
<h2>דף כח.</h2>
הרי שמלא [חצר] חבירו כדי יין וכדי שמן אפילו הכניסן ברשות הואיל ולא קבל עליו בעל החצר לשמור הרי זה נכנס ויוצא כדרכו. וכל שישתבר כלים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהם ואם שברן בכוונה אפילו הכניסן בעל הכדים שלא ברשות הרי זה חייב לשלם וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף כח:</h2>
אחד המזיק בידו שזרק אבן או ירה חץ והזיק או ששפך מים על חבירו או על כלים או שרק או נע והזיק בכיחו [וניעו] בשעה שהלכו מכחו. הרי זה כמזיק בידו. אבל אם נח הרוק והכיח(ה) בארץ ואחר כך נתקל בהם אדם חייב משום בורו. שכל המניח תקלה תולדת בור הוא. ואם הוזק אדם בה או בהמה משלם זה שהניח התקלה נזק שלם בין הפקיר התקלה בין לא הפקירה ואם הוזקו בו כלים פטור כיצד המניח תבנו או משאו או אבנו או סכינו והוזקו בו בין אדם בין בהמה חייב נזק שלם וכן אם הניחו ברשותו והפקיר רשותו ולא הפקירן נתקל [בקרקע] ונתחבט בתקלה זו והוזק בו בעל התקלה חייב. ואם הוזקו כלים בכל אלו או נטנפו פטור. הניח את הכד ברשות הרבים והלך המהלך ונתקל בה ושברה פטור לפי שאין [דרך בני אדם] להתבונן בדרכים כשהן מהלכין. ואם הוזק. בעל הכד חייב בנזקיו ואפילו הפקיר הכד שכל המפקיר (נכסיו) [נזקיו במקום] שאין לו רשות [לעשותה] מתחלה חייב. הניח הכד במקום שיש לו רשות להניחה שם כגון מקום הקרנות של גתות וכיוצא בהן ונתקל בהן ושברן חייב. ואם הוזק בה המהלך בעל הכד פטור מפני שהיה לו להסתכל. ואם היתה אפלה או שמלא הדרך כדים פטור על שבירתה ואם נתקל בה בעל הכד חייב וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף לא:</h2>
היו שנים מהלכין ברשות [הרבים] זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור. שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. היה בעל הקורה ראשון ובעל הכד האחרון ונשברה הכד בקורה פטור ואם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו חייב. ואם הזהיר בעל הכד ואמר לו עמוד פטור. עמד לתקן משאו עליו הרי זה כמהלך ופטור [ואע"ג] שלא הזהיר בעל החבית שהרי הוא טרוד בדרכיו. היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון ונשברה החבית בקורה חייב ואם עמד בעל החבית לנוח פטור ואם הזהיר לבעל הקורה ואמר לו עמוד חייב. וכן זה (בכדו) [בנרו] וזה בפשתנו וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף לב.</h2>
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך והוזק אחד מהן בחבירו שלא בכוונה הרץ חייב מפני שהוא משנה ואם ערב שבת בין השמשות הוא פטור. היו שניהם רצים והוזקו שניהם פטורין אפילו בשאר הימים.
<h2>דף מז.</h2>
הקדר שהכניס קדרות לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמה של בעל הבית פטור ואם הוזקה [בהן] בעל הקדרות חייב וכן אם הכניס פירות [לחצר בעל הבית] שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית [פטור ואם הוחלקה בהן והוזקה בעל הפירות חייב ואם הכניס ברשות פטור. הכניסן שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית] והוזקה באכילתן בעל הפירות פטור ואם הכניסן ברשות והניחו בעל הבית זה שהרשו לשמרו ואכלתן בהמתו של בעל הבית והוזקה באכילתן בעל הפירות חייב ומעשה באשה שנכנסה לאפות בתנור בבית שכנתה והניחו אותה ונתעלמו כדי שלא יביטו בה בעת לישתה ואפייתה ובא עז של בעל הבית ואכלה הבצק ומת וחייבוה חכמים לשלם את דמיו וכן כל כיוצא בזה עכ"ל הר"ם במז"ל.
